החלטה בתיק ת"א 23905-03-10

1.         הובאה בפני למתן החלטה בקשת הנתבעים לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר דין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

            בבואי ליתן החלטה בבקשה זו, הסתבר לי כי טרם הוכרעה בקשת התובעת לביטול פסק הדין מיום 2.2.12 על פיו נמחקה תביעתה בהעדר התייצבות. בקשה זו לא הובאה בפני למתן החלטה על ידי המערכת הממוחשבת וברי כי יש להכריע בה בטרם תידון הבקשה להפקדת ערובה.

2.         בבקשתה לביטול פסק דין טענה התובעת, כי בטעות נרשם ביומן משרד באת כוחה מועד דיון מוטעה ולכן לא התייצבה לדיון.

            הנתבעות התנגדו לבקשה וטוענו כי הבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד להגשתה והבקשה אף לא נתמכה בתצהיר.

            דיון

3.         עיון באישור המסירה הסרוק בתיק מעלה, כי אכן פרוטוקול בית המשפט מיום 2.2.12 בו ניתן פסק הדין למחיקת התביעה, הומצא לתובעת עוד ביום 6.2.12.

            בהתאם לתקנה 201 לתקנות, המועד להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד הינו תוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה. הבקשה הוגשה ביום 6.2.12 ולפיכך, איחרה התובעת את המועד להגשת הבקשה. כל עוד לא הוארך המועד להגשת הבקשה, לא ניתן לדון לדון בה. אי עמידה במועד כאמור, מחייבת בקשה להארכת מועד בהתאם לתקנה 528 סיפא לתקנות והחלטה בה מסורה לשיקול דעת בית המשפט בכפוף לטעמים מיוחדים שיירשמו. למרות תגובת הנתבעים והעלאת טענתם לאיחור בהגשת הבקשה, התובעת לא הגישה בקשה להארכת המועד להגשת בקשתה ולא צרפה תצהיר בו פורטו הסיבות לאיחור בהגשת הבקשה. יתרה מכך, גם הטעם לעצם אי ההתייצבות, לא נתמך בתצהיר, כדרישת התקנות.

            בהערת אגב אציין, כי לו הייתה מוגשת בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה ואילו הייתה הבקשה מתקבלת, הרי שסביר כי בכל מקרה הבקשה לביטול פסק הדין הייתה מתקבלת רק בכפוף לתשלום הוצאות. בעניין זה יצוין כי ההלכה הינה שפסק דין בהעדר הגנה יבוטל בשל אחד משני טעמים- האחד מחמת חובת הצדק- ככל שמוכח פגם בהליך ההמצאה, והשני- על פי שיקול דעת בית המשפט בהתייחס לסיבת המחדל של אי ההתייצבות ולסיכויי ההליך.

            במקרה דנן, אין המדובר בביטול מחמת הצדק שכן התובעת לא טענה כי לא קיבלה את הזימון, אלא רק כי טעתה ברישום מועדו. לפיכך, ככל שבית המשפט היה משתכנע כי למרות טעותה, אין למנוע ממנה את יומה בבית המשפט ולהוכיח את תביעתה, היה הביטול מותנה בהפקדת הוצאות הנתבעות, אשר התייצבו לחינם לדיון ואף נדרשו לבקשה.

            כאמור, בשלב זה, אין בפני בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין ולפיכך יש לדחות הבקשה מחמת, האיחור שבהגשתה. 

4.         למעלה מן הצורך אוסיף,כי אם וככל שתוגש בקשה להארכת מועד, אם וככל שתתקבל ואם וככל שיבוטל פסק הדין (בכפוף לתשלום הוצאות),  אציין כי במקרה כזה, לא יהיה מקום לקבל את הבקשה להפקדת ערובה:

השיקולים המנחים את ביהמ"ש בבואו לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע, הינם שיקולים מגוונים המעניקים לביהמ"ש שיקול דעת רחב אם לחייב בהפקדת ערובה אם לאו וביניהם סיכויי ומורכבות ההליך, מקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע. 

על פי ההלכה הפסוקה, בית-המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים וידון בכל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו, כשהרציונאל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, בייחוד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים. (וראה רעא 2310/10 לידיה והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל, האפוטרופוס לנכסי נפקדים וכן ,ע"א 2877/92סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ פ"ד מז (3) 846).

 מנגד, עומדת זכות גישת התובע לערכאות. זכות האזרח לפנות לבית-המשפט הוכרה כזכות קונסטיטוציונית, וזכותו להתדיין עם בעל ריבו הוכרה כמוגנת, גם מקום שאין ידו משגת לשלם הוצאות אם תביעתו תידחה.

לפיכך, הכלל הוא שאין ביהמ"ש מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד (וזאת בניגוד להלכה החלה ביחס לתובע שהינו חברה).

בהתאם להלכות אלו סווגו בפסיקה,לדוגמא, בד"כ תושבי חוץ כמי שאין ידם משגת, וככאלו שידוע כי גביית ההוצאות מהם תהא קשה שכן ככלל אין בידי תושב חוץ להצביע על נכסים הנמצאים בארץ שמהם יוכל הנתבע להיפרע. (רעא 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ).יחד עם זאת אפילו בתביעות של תושבי חוץ, נקבע כי אין בהכרח ובבחינת "סיבה בלעדיה אין" כדי לחייב בהפקדת ערובה.

5.         למרות מצבה הכלכלי הקשה של התובעת, אותו פרטה בעצמה בתביעתה, הרי שההלכה הינה כאמור, כי אין די  בעוניו בלבד של התובע על מנת לחייבו בהפקדת ערובה.

סבורתני כי בשלב זה, לא ניתן לקבוע שסיכויי התביעה קלושים ברמה כזו אשר במצורף למצבה הכלכלי של התובעת, יצדיק קבלת הבקשה (וראה גם החלטתי מיום  .25.1.12 שם נדחתה בקשת הנתבעים לדחות את התביעה על הסף כנגד נתבעת 3, בהעדר עילה).

יחד עם זאת, החלטה זו לעניין הבקשה להפקדת ערובה, אינה לצורך שכן בשלב זה, נוכח האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין ומאחר שעד היום לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת אותה בקשה, עדיין עומד פסק הדין בדבר מחיקת התביעה על כנו.